<h1>המנהיג הלכ' סעודה</h1>
<h2>דף יז:</h2>
תנייא [ברכות נ"ג ע"ב] והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש, זה שמן הטוב, אני יי' אלהיכם זו ברכה. ושנינו כשם שמזוהם פסול לעבוד' כך ידים מזוהמות פסולות לברכה, וכת' רב אחא משבחא ז"ל, דכל דבר שאינו קרב לגבי מזבח נקר' מזוהם, אבל דבר (שאינו) [ה]קרב לגבי מזבח אינו מזוהם, ואין צריך ליטול ידיו קודם ברכה שיאכל דבר הקרב לגבי המזבח אלא משום דאמ' אחר כל אכילתך אכול מלח, ואיכא למיחש דאיכא בה מלח סדומי' שמסמא את העיניים או משום דמים אחרונים הרגו את הנפש, ולאחר ברכה יטלם ודייו. מי שנטל הכוס לברך וידיו מזוהמות צריך ליטול ידיו ולברך עליהן על נטילת ידים לפי שמים ראשוני' מצוה ולא חובה מוידיו לא שטף במים, הא שטף טהור בתמיהה אלא מכאן לנטילת ידים מן התורה, ומים אחרוני' מצוה וחובה דעדיפי מראשוני' שהרי אמ' בעירובי' בד' דברים שפטרו את המחנה ורחיצת ידים אחת מהן, ואמרי' התם לא שנו אלא מים ראשוני' אבל מים (ראשוני') אחרוני' חובה שהן משום זוהמא ומשום סכנה הרי הן הראשוני' והאחרוני' ותרווייהו אסמכוהו רבנן אקראי, א"כ יש לברך עליהם. ואם לית ליה אלא שיעור לחדא יניחם לאחרוני' ומנקי בעפר לפני הסעודה מינקי בכל מידי דמינקי בעיא מנח המים לאחרוני'. והדלקת נר בשבת חובה [שבת כ"ה ע"ב] כל בנות ישרא' לברך עליה לפי שהיא חובה ומצוה, ובזה השוו כל גאוני עולם, אבל אם אכל דבר שאינו מזוהם בוודאי אין צריך לברך עליהם דאין כאן מצוה אלא חובה בלבד.
<h2>דף ל.</h2>
[על הענבים ועל התאנים ועל הרמונים ועל הזיתים ועל שמן זיתים בחושש בגרונו על ידי אנגרון שהשמן עיקר, ועל התמרים אפילו חתכן חתיכות דקות, מברך בורא פרי העץ, ולאחריו אם אכל מהן כזית מעין שלש. וחותם על הארץ ועל הפירות בחוצה לארץ, ועל הארץ ועל פירותיה בארץ ישראל. ואם בירך אחריהם ארבע ברכות שלימות יצא, דכי אמרינן תמרי מיזן זייני לאו דוקא תמרי דהא בריש בכל מערבין אמרינן דכל מיני מיזן זייני חוץ ממלח ומים, ויש אומרי' דתמרי דוקא דסעדי ליבא שאם בירך אחריהן ג' ברכות יצא, ואין נראה דאי מסעד סעדי כיין ופת ובריך עלייהו כיין ופת לבריך שלש ברכות ממש לאחריהן כיין בדקבע עליהם כיון דסעיד כפת אלא ודאי לא סעדי אלא מיזן זייני כשאר מינין].
<h2>דף מ:</h2>
ואם באו לו אורחים אינו רשאי לבצוע להם שכבר בצע לעצמו, ואינו מחויב בדבר להוצי' אחרי' ידי חובתן ואף אם לא בצע לעצמו לא יבצע לאחרי' אם אינו אוכל עמהן שאינו מחוייב בדבר שאם ירצה לא יאכל אבל בדבר שהוא חובה כמו המוציא שלמצה (או קידוש) או קידוש היין אע"פ שיצא מוציא, אפי' לא יאכל ולא ישתה עמהן דכל ישרא' ערבי' זה לזה, כמו שאמ' חכמים בהלל ובמגילה אע"פ שיצא מוציא משום דחובה נינהו כדאי' בר"ה פ' ראוהו ב"ד [כ"ט ע"ב]. וכן אמ' בפ' אין מערבי' ליהבי' לינוקא דלמא אתי למסרך בכוס שלקדוש בליל הכיפור, הא למדת דאי לאו דמשום דאיכא למיחש דלמ' אתי למסרך הוה טעים ליה ינוקא ונפקי כולהו בטעימת התינוק כי המברך צריך שיטעום או שיטעים לאחר שלא תהא ברכה לבטלה, יצא הוא ויצאו כל השומעי'. ואם שכח ולא בירך המוציא ולא גמר סעודתו יברך ויאכל, ואם הוא מסופק אם בירך, לא יברך דהמוציא דרבנן הוא.
